איגרת חוב

מאפייני איגרות חוב

איגרות חוב מוצאות בעיקר על–ידי גורמים ממשלתיים, רשויות ציבוריות אחרות, מוסדות אשראי כמו בנקים (אם כי הם מנפיקים בדר"כ איגרות מיוחדות המכונות שטרי הון), וחברות. האיגרות נמכרות לציבור על–ידי בנקים וסוכני בורסה. עבור הלווים, מהוות איגרות החוב קודם לכל כלי לגיוס הלוואות ארוכות-טווח בלי לשנות את מבנה הבעלות בחברה (כפי שקורה בעת הנפקת מניות).

דוגמה לגיוס הון מהציבור ניתן לראות באגרות החוב שממשלת ישראל הנפיקה כדי ללוות כספים מהציבור (במקום העלאת מיסים) למימוש תוכנית ההתנתקות. למדינת ישראל ניתנו ערבויות לאגרות החוב על ידי הממשל האמריקאי, דבר שהביא לרכישתן על ידי גורמים עסקיים בחו"ל בריבית נמוכה יותר.

כמה מונחים שגורים ביחס לאגרות חוב:

• ערך כולל: מספר האיגרות שהוצאו במכפלת סכומן.
• ערך ראשוני (נקוב): ערך האיגרת בעת הוצאתה. בישראל, איגרות חוב מונפקות תמיד לפי ערך נקוב של 100 אגורות כל אחת.
• ריבית (קופון): תוספת התשלום שמנפיק האיגרת מתחייב לשלם לבעלי איגרות החוב. תשלום ריבית מועבר בדרך כלל פעם או פעמיים בשנה. שיעור הריבית על איגרות חוב נקבע מראש בעת הנפקת האיגרת, ונגזר ע"פ נוסחה מסוימת מערכה הנקוב (שאינו משתנה בשום מקרה) וזאת ללא קשר לערך השוק שלה. עם זאת, הריבית יכולה להיות צמודה למדדים שונים כמו מטבע זר או מדד המחירים לצרכן, ובמקרים של אג"ח בריבית משתנה גם להיקבע מחדש בכל תקופה בהתאם לערך בסיס מסוים (לדוגמה, אפשר לקבוע שערכה יהיה ערך ריבית הליבור בתוספת אחוז מסוים). מקור הכינוי "קופון" בימים בהם איגרות החוב היו אכן איגרות נייר, שאליהן היו מחוברים פתקים תלישים (קופונים) אותם ניתן היה לפדות תמורת כסף מזומן.
• מועד לפדיון: המועד (תאריך) בו האיגרת ניתנת לפדיון ככסף מזומן. מועד הפידיון של איגרת מאפשר למשקיעים או לרוכשים לדעת מתי תשולם תמורת האיגרת ולאורך כמה זמן תשולם ריבית עליה. הטווח הרגיל לאיגרות חוב הוא בין שנה ל-30 שנה. ישנם שלושה סוגים עיקריים של מועדי פדיון לאיגרות חוב:
  • אג"ח קצר מועד: לפדיון בתוך פחות משנה. במרבית המקרים מדובר במק"מים.
  • אג"ח לטווח בינוני: לפדיון בין שנה לעשר שנים.
  • אג"ח לטווח ארוך: לפדיון בתוך יותר מעשר שנים. הטווח המרבי הרגיל לאג"ח לטווח ארוך הוא 30 שנה, אך ישנן גם איגרות עם טווח של מאה שנה וישנן איגרות שלעולם אינן נפדות.
• מחיר שוק: מחירה הקניה של האיגרת בשוק ההון כיום. מחיר זה הוא הערך היחידי באג"ח שמושפע באופן ישיר ממצב השוק, והוא נקבע ע"פ הביקוש שיש לאיגרת. הביקוש, בתורו, נגזר מהאטרקטיביות של האיגרת ביחס לאפיקי השקעה עכשוויים אחרים.
• תשואה (שנתית לפידיון): אחוז התשואה השנתי שישיג אדם שיקנה את האיגרת במחיר השוק שלה, ויחזיק בה עד למועד הפירעון. התשואה היא, כמובן, פועל יוצא של מחיר השוק – ככל שמחיר השוק נמוך יותר כך התשואה גבוהה יותר, מפני שההפרש בין מחיר הקניה לבין מחיר הפידיון (שלא משתנה) גדול יותר. בפועל, תשואת האיגרת תהיה דומה לשיעור הריבית העכשווי עבור אפיקי השקעה בסיכון דומה, שכן בהתאם לחוקי השוק היעיל, במידה ואיגרת מסוימת תציג תשואה גבוהה מתשואת השוק, הביקוש לה יגדל ולכן מחירה יעלה; התהליך יימשך עד שהמחיר יתייצב כך שייצג את התשואה המתאימה.
• משך חיים ממוצע (מח"מ): זהו הממוצע המשוקלל של הזמן עד לפירעון האיגרת. באיגרת שבה אין ריבית והקרן מסולקת בסוף התקופה, המח"מ יהיה זהה לאורך החיים ה"רגיל". באיגרת בה הקרן מסולקת לשיעורין, לעומת זאת, המח"מ יהיה קצר משמעותית מאורך החיים הרגיל מכיוון שחלק מהקרן נפרעת, כאמור, מוקדם יותר. באיגרת סטנדרטית, בה הקרן משולמת בסוף חיי האיגרת והריבית משולמת בכל תקופה, המח"מ יהיה קצר במעט מאורך חיי האיגרת.
• דירוג: דירוג איכותה של האיגרת, בדרך כלל על–פי הערכת מומחים (בארץ עוסקות בכך חברות "מעלות" ו"מידרוג") לאמינות המנפיק ולסיכויי החזר מלא. לפיכך, ככל שדירוג איגרת החוב גבוה יותר, כן היא נחשבת להשקעה "בטוחה" יותר, ולכן הריבית המשולמת למחזיק בה היא נמוכה יותר, ולהיפך.

סוגי איגרות חוב

• אג"ח להמרה: איגרות חוב המונפקות על–ידי חברות, שאותן ניתן להמיר לסוג אחר של בטוחה, לרוב מניות רגילות של החברה שהוציאה את האיגרות. אגרות חוב כאלו ניתן להמיר על פי יחס המרה שנקבע מראש. יחס ההמרה קובע את כמות האג"ח שאפשר להמיר במניה אחת.
  • פרמיית ההמרה: זו התוספת באחוזים המשולמת עבור רכישת המניה על–ידי המרת איגרת החוב בהשוואה לרכישה ישירה של המנייה. *

אג"ח בריבית קבועה: איגרת חוב שבה שיעור הריבית (הקופון) נותר קבוע לכל אורך חיי האיגרת. ישנן איגרות בריבית קבועה הצמודות למדד או צמודות לדולר.

• אג"ח בריבית משתנה: איגרות חוב עם שיעור ריבית משתנה, הנקבעת על פי מדד כלשהו (לדוגמה, 2% מעל ריבית הליבור). ה"קופון" מאופס מדי פרק זמן של שלושה או שישה חודשים ונקבע מחדש.
• אג"ח צמודות מדד: איגרות חוב שבהן הקרן מוצמדת למדד המחירים לצרכן, דבר המעלה את תשלומי הריבית הנומינליים.
• אג"ח זבל: אגרות חוב בעלות ריבית גבוהה הרבה יותר מהרגיל, המונפקות על ידי חברה שיש לה דירוג נמוך יחסית—היינו, שיש סיכוי גבוה יחסית שהחברה לא תוכל לשלם את ערך האיגרת, אם בגלל מצב כלכלי גרוע של החברה או בגלל שהיא חדשה או לא מוכרת.
• אג"ח ממשלתי: אגרות חוב המונפקות על–ידי הממשלה. איגרות חוב אלו באות עם שיעור ריבית קבוע או משתנה, בצמוד למדד המחירים לצרכן או לדולר. בישראל ובכל מדינה אחרת, אג"ח שמנפיקה הממשלה המקומית נחשב לבטוח לחלוטין ולכן לא מדורג. בשוק העולמי האג"חים של הממשלות השונות מדורגים באופן דומה לאג"ח חברות. קיימים כמה סוגים קבועים של אג"ח ממשלתי:
  • גליל: אג"ח צמוד מדד בריבית קבועה.
  • כפיר: אג"ח צמוד מדד בריבית משתנה, על בסיס תשואת גליל.
  • שחר: אג"ח לא צמוד בריבית קבועה.
  • גילון: אג"ח לא צמוד בריבית משתנה על בסיס תשואת מק"מ.
• אג"ח קונצרני: אגרות חוב המונפקות על–ידי חברות. גם איגרות חוב אלו צמודות, לעיתים, למדד או לדולר.
• אג"ח קונסול: אג"ח המניב / מבטיח תשלום קבוע עד סוף קץ כל הדורות בפרקי זמן קבועים.

מסחר והשקעה באיגרות חוב

איגרות חוב נקנות ונסחרת בעיקר על ידי גורמים מוסדיים כמו קרנות פנסיה, חברות ביטוח, קרנות נאמנות ובנקים. בישראל, רק לעתים נדירות פרטים מחזיקים באיגרות חוב. בארצות-הברית, קרוב לעשרה אחוז מכלל איגרות החוב מוחזקות על–ידי משקיעים פרטיים.

איגרות חוב נחשבות בדרך כלל ערוץ השקעה בטוח יותר מאשר מניות, עם תשואה נמוכה יותר על ההשקעה. מידת ה'דליקות' של השוק פחותה בהרבה, משום שמספר הגורמים העוסקים בו ואופיים מכתיבים מספר עסקאות נמוך יחסית (בישראל, רק כמה אלפי עסקאות) עם כוונות רווח שמרניות יותר, המונעות במידה רבה בגלל הוודאות שבתשלום ריבית קבוע פעמיים בשנה. למחזיקי איגרות חוב ישנה גם הגנה חוקית מסוימת הקובעת למחזיקים בהן עדיפות במקרים של פשיטת רגל.

עם זאת, איגרות חוב אינן פטורות מסיכון. ערכן של איגרות בריבית קבועה יישחק כאשר הריבית בשוק תעלה. איגרות שבהן יש תשלום מראש, לעומתן, יישחקו בערכן עם עליית הריבית (שכן התשלום כבר בוצע, ולכן לא יהיה עליו רווח ריבית). עליה של הריבית תגרום לירידה במחיר האיגרות הקיימות משום שלמשקיעים תהיינה אפשרויות טובות יותר לקבל ריבית עבור השקעותיהם (לדוגמה, באיגרות חדשות בריבית גבוהה). שינויים במחיר האיגרת משפיעים על קרנות המשקיעות באיגרות כאלו.

בעיה אחרת היא הסיכון שאיגרות חוב יהפכו 'דליקות' אם יחול שינוי בדירוג איגרת החוב על ידי הגורמים המדרגים אותן. הורדה בדירוג עשויה לגרום לנפילת מחיר האיגרת, ובכך להשפיע שוב על קרנות המשקיעות חלק ניכר מהונן באיגרות חוב כאלו.

סיכון שלישי אפשרי קיים במצב בו חברה מחליטה לפדות את האיגרת במועד מוקדם יותר, ובכך כופה על המשקיעים באיגרת מציאת מסלול השקעה חלופי, העשוי להיות טוב פחות. בדרך כלל, פדיון מוקדם כזה מתרחש כאשר שיעורי הריבית נמוכים יחסית, מה שמקשה עוד יותר על מציאת מסלול כזה.